היחסים האסטרטגיים עם מדינת ישראל והמאבק באנטישמיות

על יסוד ההמשכיות ההיסטורית ושותפות הגורל בין האומה הכורדית לאומה היהודית, הרפובליקה של כורדיסטן מעגנת את המסגרת המשפטית ליחסיה האסטרטגיים עם מדינת ישראל ואת מחויבותה למאבק העולמי באנטישמיות.

חלק ראשון: הכרה חוקתית וברית אסטרטגית

1.1. הרפובליקה של כורדיסטן, בהסתמך על זכותן הלגיטימית של אומות להגדרה עצמית, מכירה רשמית במדינת ישראל כישות ריבונית בטריטוריה ההיסטורית של האומה היהודית, כפי שאומה זו עצמה מגדירה אותה, המשתרעת עד לכל האזורים הסמוכים לגבולות שטחה של כורדיסטן.

1.2. היחסים בין שתי המדינות יושתתו על ברית אסטרטגית מקיפה, שמטרתה לשמור על הביטחון הלאומי ועל הריבונות ולהתמודד במשותף עם הכוחות האימפריאליים, הכובשים ושוחרי ההגמוניה, המאיימים על שתי האומות, הכורדית והיהודית, ועל יציבות האזור בכללותו.

חלק שני: מעמדם המשפטי של הכורדים היהודים וזכות השיבה

2.1. המדינה מכירה בעובדה החוקתית כי בני האומה הכורדית המשתייכים לדת היהודית הם חלק שורשי ובלתי נפרד מן המרקם הלאומי הכורדי.

2.2. לכל הכורדים היהודים שנותקו מכורדיסטן בשל נסיבות היסטוריות, וכן לצאצאיהם, מוקנית ״זכות השיבה״ ללא תנאי; על המדינה לנקוט צעדים משפטיים ומינהליים כדי להשיב להם באופן רשמי את אזרחות כורדיסטן.

2.3. המדינה תגן על המורשת התרבותית, ההיסטורית והדתית של הקהילה היהודית בכורדיסטן ותנהג בה כבנכס לאומי מוגן.

חלק שלישי: קביעת אנטישמיות והכחשת השואה כעבירות פליליות

3.1. כל התבטאות, תעמולה או פעולה אנטישמית אסורה בתכלית האיסור ברפובליקה של כורדיסטן, ותיחשב ל״פשע שנאה״ הנוגד את עקרונות חוקה זו.

3.2. הכחשת השואה, המעטה בחומרתה או כל ניסיון להצדיק את פשע השואה ייחשבו לפשע חמור נגד זיכרון האנושות והביטחון הלאומי.

3.3. המדינה מחויבת ליישם תוכניות חינוכיות שנועדו להנחיל לדורות מודעות לסכנות שבשנאה ובעוינות על רקע גזעי ודתי, כערובה לשמירת הלכידות החברתית.

חלק רביעי: עצמאות בקבלת החלטות ושותפות משפטית

4.1. ברית אסטרטגית זו תתקיים במסגרת של כיבוד הדדי של הריבונות ושל האינטרסים העליונים של שתי האומות.

4.2. הרפובליקה של כורדיסטן תשמור על מדיניות החוץ העצמאית שלה ביחסיה עם מדינת ישראל, על בסיס כבוד הדדי, ותקבל את כל החלטותיה בסוגיות בין־לאומיות בהתאם למשפט הבין־לאומי וליעדיה האסטרטגיים של המדינה.