המדינה והטריטוריאליזם

סעיף 1: המדינה והטריטוריאליזם

כורדיסטן היא מדינה רפובליקנית עצמאית, והיא הארץ היחידה והטריטוריה הלאומית היחידה של האומה הכורדית. הריבונות הלאומית של כורדיסטן אינה ניתנת לשינוי או למשא ומתן; היא לא תחולק ולא תשותף עם אחר. שורשיה של ריבונות זו מצויים ברציפותה ההיסטורית, התרבותית והטריטוריאלית של כורדיסטן כאומה מאוחדת.

הראשון: הגדרת הריבונות והטריטוריאליזם

1.1. הריבונות הלאומית היא הסמכות המשפטית העליונה של האומה הכורדית על הטריטוריה הלאומית של כורדיסטן, וניתן להפעילה אך ורק במסגרת מדינה מוכרת בעלת סמכות מלאה.

1.2. הריבונות היא יסודו של הממשל המדיני הלגיטימי במדינה עצמאית, והיא מבססת את התשתית לניהול המדינה ולסמכות השלטון בכורדיסטן.

1.3. טריטוריאליזם הוא בעלות מוחלטת על מלוא אדמתה ההיסטורית של כורדיסטן.

1.4. הטריטוריה הלאומית של כורדיסטן כוללת את כל השטחים שבהם התיישבה האומה הכורדית לאורך ההיסטוריה.

השני: החובה הקיבוצית לקיום הטריטוריאליזם

2.1. כל בני־הלאום של כורדיסטן נושאים בחובה משפטית ולאומית לקיים את הטריטוריאליזם ולהגן על הריבונות הלאומית.

2.2. חובה זו תקוים באמצעות:

א. השתתפות פעילה במוסדות כורדיסטן;

ב. נאמנות לעקרונות היסוד של המדינה;

ג. נכונות להגן על הטריטוריה הלאומית בעת שלום ובעת מלחמה.

השלישי: מחויבות למדיניות ההגנה הלאומית

3.1. מדינת כורדיסטן תנקוט מדיניות מאוחדת של הגנה לאומית.

3.2. על המדינה, מכוח חוק:

א. להקים את כוח ההגנה הלאומי;

ב. להסדיר את השתתפותם הקיבוצית של בני־הלאום של כורדיסטן בהגנה הלאומית;

ג. להבטיח תיאום בין המוסדות הצבאיים לבין המוסדות האזרחיים.

3.3. מטרת ההגנה הלאומית אינה הגנה בלבד, אלא גם הגנה פעילה על עצמאותה ועל ביטחונה הלאומי של כורדיסטן.

הרביעי: ניהול המדינה וסמכות השלטון

4.1. המדינה והממשלה הן שני הממדים המרכזיים של הממשל המדיני בכורדיסטן:

א. המדינה: המסגרת הקבועה של הטריטוריאליזם והריבונות הלאומית, הכוללת את זרועות הצבא, החינוך, הכספים והדיפלומטיה.

ב. הממשלה: המנגנון הזמני של הממשל המדיני לניהול הארץ, המוקם באמצעות בחירות כלליות.

4.2. הרפובליקה של כורדיסטן היא מדינת כורדיסטן. מדינת כורדיסטן שואבת את הלגיטימיות שלה, כמימוש רצונם ההיסטורי של הכורדים למדינה, אך ורק מחוקה זו. שום כוח, רצון פנימי נבדל או רצון חיצוני עוין לא יוכלו לשלול ממדינת כורדיסטן לגיטימיות זו.

4.3. כל בני־הלאום ואזרחי כורדיסטן, מכוח זהותם הכורדיסטנית, זכאים להשתתף בסמכות השלטון באמצעות מנגנוני ההשתתפות הפוליטית, לרבות הקמת מפלגות פוליטיות והשתתפות בהליך הבחירות, ובלבד שיהיו מחויבים לחוקה ולערכיה העליונים של החברה הכורדיסטנית.

החמישי: היחסים הבינלאומיים וההגנה על הריבונות

5.1. למדינת כורדיסטן הזכות המשפטית להשיג הכרה בינלאומית ולהיות חברה בארגון האומות המאוחדות.

5.2. בכפוף לאינטרס הלאומי שלה ולביטחונה הלאומי, מדינת כורדיסטן תשתתף באופן פעיל באמנות בינלאומיות ותהיה מחויבת ליישמן במסגרת ריבונותה הלאומית.

5.3. כל הסכם וברית חייבים:

א. להיות שקופים;

ב. להיות מבוססים על כבוד הדדי לטריטוריאליזם של כורדיסטן;

ג. שלא להחליש את הריבונות הלאומית של כורדיסטן.

5.4. כל הסכם הנוגד את האינטרס הלאומי העליון או את הביטחון הלאומי של כורדיסטן יהיה בטל מעיקרו מבחינה משפטית.

השישי: החוקה כמוסד הראשון של מדינת כורדיסטן

6.1. החוקה היא המוסד הראשון של מדינת כורדיסטן, והיא מניחה את התשתית המדינית והמשפטית לכל יתר מוסדות מדינת כורדיסטן.

6.2. חוקה זו היא המגן המשפטי והחוקתי של הטריטוריה הלאומית, הריבונות הלאומית, הביטחון הלאומי ומדינת כורדיסטן העצמאית.

6.3. הוראות חוקה זו הנוגעות לעקרונות היסוד של ניהול המדינה והטריטוריאליזם הן בלתי ניתנות לשינוי ולא יתוקנו, אלא לשם חיזוקם והגשמתם היעילה יותר של אותם עקרונות.

6.4. חוקת הרפובליקה של כורדיסטן היא ביטוי לרצון ולשאיפה הכלליים, כתוצר של החוכמה הקיבוצית של האומה הכורדית בכורדיסטן, אשר עתה, במעמקי האני הקיבוצי שלה, נושאת אישיות לאומית. כל אלה, משעה שהם נעשים לטקסט, מצטרפים יחד לכדי חוקת הרפובליקה של כורדיסטן.

6.5. שום חוק, כלל או החלטה לא ינוסחו בניגוד לעקרונותיו של סעיף זה.

6.6. כל מעשה או פעילות פוליטיים או חברתיים המאיימים על ריבונותה או על הטריטוריאליזם של כורדיסטן ייחשבו לעבירת בגידה לאומית וייענשו בהתאם לחוק.

השביעי: השפה הכורדית, הטריטוריה והריבונות

7.1. השפה הכורדית מגלמת רציפות היסטורית ומהווה חלק בלתי נפרד מן הזהות הלאומית בת אלפי השנים ומן הטריטוריה הלאומית של כורדיסטן.

7.2. כל אזור בכורדיסטן, לרבות האזורים שבהם הפכה האומה הכורדית למיעוט, הוא חלק בלתי נפרד מאדמת כורדיסטן. שום שינוי דמוגרפי או משפטי לא ישנה עובדה זו.

7.3. לא תוכר כל עליונות או נחיתות בין ניבי השפה הכורדית. שום ניב כורדי יחיד אינו, כשלעצמו, השפה הכורדית; אלא השפה הכורדית, כרצף ניבים, כוללת את מכלול כל הניבים הכורדיים, ומעמדה הרשמי חל על כולם.

7.4. בכל רחבי כורדיסטן, השפה הכורדית:

א. תהיה השפה הרשמית של החינוך וההוראה;

ב. תשמש בכל רמות הלימוד;

ג. תילמד בידי כל תושבי כורדיסטן;

ד. מדינת כורדיסטן תקים את „האקדמיה הלאומית לשפה הכורדית”, שתישא באחריות לתקנון, לפיתוח ולהנגשת המשלב הרשמי של השפה הכורדית במוסדות המדינה ובמרחבים הציבוריים, באופן המקל על הבנה הדדית בחברה ובה בעת מכבד את ריבוי הניבים של השפה הכורדית.

7.5. כל הכורדים אשר איבדו את שפתם הכורדית כתוצאה מהתבוללות לשונית או ממעבר לשפה אחרת, לא יחדלו בשל כך להיות כורדים. מחובתה של מדינת כורדיסטן, באמצעות מדיניות הולמת, להשיב להם ולדורותיהם הבאים את השפה הכורדית.

השמיני: כורדיסטן כתשתית הלאומית

8.1. ריבונותה והטריטוריאליזם של כורדיסטן חורגים מן הגבולות המדיניים האימפריאליים של הכובשים, והם תוצר מאבקה ההיסטורי של האומה הכורדית לעצמאות ולחירות.

8.2. ריבונותה של כורדיסטן על הטריטוריה הלאומית שלה:

א. היא תוצאה של קיומם הטבעי והאונטולוגי של הכורדים;

ב. גוברת על רצונה של הקהילה הבינלאומית;

ג. היא תוצר רצונה הנצחי והבלתי פוסק של האומה הכורדית.

התשיעי: הגדרת הכורדיות והכורדיסטניות

9.1. הגדרת הכורדיות:

א. הכורדיות היא התשתית האונטולוגית של הרגש הלאומי הכורדי, והיא מבטאת זיקה יוחסית, היסטורית, תרבותית וטריטוריאלית לאומה הכורדית.

ב. מדינת כורדיסטן תבטיח באופן מוסדי את ההגנה על זהות הכורדיות בחקיקה ראשית ומשנית.

ג. לשם הגנת הכורדיות יוקם מוסד ייעודי לענייני הזהות הלאומית, אשר יהיה מופקד על קביעת אמות המידה לכורדיות, הגנתן ועיגונן.

9.2. דרכי העברת הכורדיות:

א. הכורדיות מועברת מכוח מוצא כורדי, העשוי לנבוע משני ההורים או מאחד מהם בלבד.

ב. הכורדיות מתבססת ומתפתחת באמצעות מודעות עצמית, תודעה משותפת ותחושת זהות יוחסית כורדית.

ג. הכורדיות מחייבת נאמנות משפטית ומעשית לחוקת כורדיסטן ולטריטוריאליזם הלאומי של כורדיסטן.

ד. הכורדיות כרוכה בברית לאומית עם מדינת כורדיסטן ובמחויבות לרצון לריבונות לאומית מוחלטת.

9.3. הגדרת הכורדיסטניות:

א. הכורדיסטניות היא זיקה יסודית לטריטוריה הלאומית של כורדיסטן, כארץ וכאדמה שאליה קשורים קיומו וחייו של האדם הכורדי.

ב. הכורדיסטניות היא היסוד המשפטי והחוקתי לאזרחות הלאומית הכורדיסטנית, והיא מבטיחה את הזכות להתיישב ולחיות על אדמת כורדיסטן.

ג. ניתן לרכוש כורדיסטניות מכוח לידה על אדמת כורדיסטן להורים המחזיקים באזרחות כורדיסטנית, מכוח תושבות ממושכת או מכוח ברית אזרחות לאומית.

ד. הכורדיסטניות נקשרת לקבלת חוקת כורדיסטן ולנאמנות לה, ומקבלת מעמד משפטי רשמי מכוח הזהות הלאומית של כורדיסטן.

9.4. מעמדו של האזרח הכורדיסטני:

א. ציבור האזרחים הכורדיסטני כולל את הכורדים ואת הלא־כורדים המתגוררים בכורדיסטן ומחזיקים במעמד של אזרחות.

ב. כל אזרחי כורדיסטן שווים בפני החוק, ללא הבדל מוצא, גזע, מין, דת, אמונה, שפה או מעמד חברתי.

ג. כל אזרחי כורדיסטן שווים בחובות, בזכויות ובחירויות הדמוקרטיות המוגדרות בחוקה.

ד. הלא־כורדים של כורדיסטן זכאים לשמר את זהותם התרבותית והלשונית, ובלבד שיהיו מחויבים לחוקה ולריבונות על הטריטוריה הלאומית של כורדיסטן.

9.5. חובות המדינה כלפי הכורדיסטניות:

א. מדינת כורדיסטן אחראית לקביעת החוקים והכללים הנוגעים לאזרחות כורדיסטנית, לזכות למקלט, לזכות לתושבות ולכל עניין נלווה.

ב. על המדינה לשמור על איזון בין זכויותיהם האישיות של האזרחים לבין ההגנה על הזהות הלאומית ועל הטריטוריה הלאומית של כורדיסטן.

ג. חוק מיוחד בדבר אזרחות כורדיסטנית ואזרחות לאומית ייחקק בידי האספה הלאומית של כורדיסטן, ויקבע את אמות המידה והתנאים לרכישת האזרחות, לאובדנה ולהשבתה.