מדינת השחרור וההפעלה החוקתית של הרצון הלאומי
קריאה חוקתית, ממוקדת־כוח ומוסדית של סעיף 122 ושל זיקתו להעברת הסמכות
מאמר זה בוחן את מושג “מדינת השחרור” בחוקת רפובליקת כורדיסטן במסגרת חוקתית, משפטית ומדעית־מדינית. סעיף 122 מכונן את מדינת השחרור של כורדיסטן כמכשיר הרשמי להפעלת הרצון הלאומי המחושל, עד לרגע שבו רפובליקת כורדיסטן מבטיחה את ריבונותה המלאה על הטריטוריה הלאומית. הגדרה זו אינה מותירה את מדינת השחרור ברמת הסיסמה, התנועה או הסמכות הזמנית. היא הופכת אותה למבנה זמני, מוגבל, מוכוון־תכלית ומוסדר משפטית לשם שחרור לאומי, בניין אומה, בניין מוסדות והכנת יסודותיה של רפובליקה עצמאית. ההשערה המרכזית של המאמר היא כי מדינת השחרור אינה זוכה ללגיטימיות מעצם הטענה לזכות בלבד. עליה להוכיח את לגיטימיותה באמצעות יכולתה להפעיל סמכות, לאחד כוח לאומי, להגן על הריבונות הלאומית, לבנות מוסדות, להסדיר יחסי חוץ ולהכין העברה מכובדת של הסמכות. מנקודת מבט זו, מדינת השחרור אינה סמכות בלתי מוגבלת ואינה מינהל זמני חסר יסוד חוקתי. היא ההתגלמות המשפטית של הרצון הלאומי בשלב שבו האומה עדיין ניצבת, במישור המעשי, מול כיבוש, אך במישור הלגיטימיות היא נושאת את ריבונותה שלה.