משמורת הטריטוריה וריבונותה הנצחית של האומה
טריטוריה, גבולות ובעלות במסגרת הסדר החוקתי של הרפובליקה של כורדיסטן
מאמר זה בוחן את משמורת הטריטוריה כדוקטרינה חוקתית משולבת ברפובליקה של כורדיסטן. שאלתו המרכזית היא כיצד ניתן להעביר את הקשר בין האומה הכורדית לבין הטריטוריה הלאומית מרמת הסמל וההכרזה אל סדר משפטי יעיל המסדיר תכנון מרחבי, הגנת גבולות, בעלות, שימוש במשאבי טבע, פיתוח בר־קיימא וזכויות הדורות הבאים. המאמר מעלה את ההשערה כי משמורת הטריטוריה אינה מצטמצמת לאיסור חלוקתה של הטריטוריה או להגנתו של גבול גאוגרפי. זוהי דוקטרינה רב־ממדית הקושרת יחד ריבונות לאומית, שלמות טריטוריאלית, זכותה העליונה של האומה בטריטוריה הלאומית, נאמנות בין־דורית, הגנת הסביבה, ביטחונן של תשתיות חיוניות ושקיפות בהחלטות הנוגעות לקרקע ולנכסים אסטרטגיים. סעיף 1 מגדיר את כורדיסטן כמדינה רפובליקנית עצמאית וכטריטוריה הלאומית של האומה הכורדית. סעיף 4 מכיר בטריטוריה כגופה של האומה וכנושאת זיכרונה ההיסטורי. סעיף 6 מעניק לגבול מעמד חוקתי הן כמגן והן כביטויה הטריטוריאלי של הריבונות. סעיף 8 מסדיר את ההבחנה בין זכותה העליונה של האומה לבין בעלות פרטית. סעיף 128 מגן על מהותם של עקרונות אלה מפני שינוי בידי רשות זמנית. המאמר מסיק כי המדינה אינה הבעלים הבלתי־מוגבל של הטריטוריה. היא מגינתה, מנהלתה ונאמנתה של האומה ושל הדורות הבאים. משום כך, כל החלטה מרכזית הנוגעת לקרקע, למשאבי טבע, לתשתיות, לגבולות או לשליטה ארוכת־טווח חייבת להיות כפופה לביקורת חוקתית מכוח דוקטרינת משמורת הטריטוריה, לצד שקיפות, הערכת השפעה ארוכת־טווח וביקורת של בית המשפט העליון.
