בית המשפט העליון וההגנה המוחלטת על החוקה
עצמאות שיפוטית, ביקורת חוקתית והגבלת הסמכות
מאמר זה בוחן את תפקידו של בית המשפט העליון של רפובליקת כורדיסטן בהגנה המוחלטת על החוקה, בשלטון החוק ובהגבלת הסמכות הציבורית. סעיפים 26 עד 30 מכוננים את הרשות השופטת כרשות עצמאית, את בית המשפט העליון כשומר המוחלט של החוקה, ואת הליך השיפוט כמגן של צדק, שקיפות, זכויות יסוד וכבוד האדם. ההשערה המרכזית של המאמר היא כי עצמאות שיפוטית איננה זכות מקצועית הניתנת לשופטים; היא זכותו של האזרח, דרישה של שלטון החוק, ומנגנון למניעת הפיכתו של המנדט הציבורי לכוח אישי, מפלגתי או ביצועי בלתי מוגבל. מבחינה תאורטית, המאמר קורא את בית המשפט העליון כמוסד חלש בכוח חומרי אך חזק בלגיטימיות חוקתית. בית המשפט אינו מחזיק בחרב של הרשות המבצעת, ואינו מחזיק באוצר של הרשות המחוקקת. כוחו נובע מפסק דין מנומק, מאי־משוא פנים, מאחדות החוק ומאמון הציבור. לכן, מסירת ההגנה על החוקה לבית המשפט אינה יצירת סמכות חדשה ובלתי מוגבלת, אלא הצבת כל הרשויות תחת עליונות החוקה.
